זה ייתכן?? יתכן שככה מהר חלפה לה שנה?!

אני עדיין בלידה. אני עוד מופתעת וחושבת איך קסם כזה יצא ממני. אני מסתכלת עליו מהצד ופשוט אין לי מילים.

אי אפשר להסביר את ההרגשה הזו במילים. הרגשה של אמא. את האהבה הזו.

לפעמים קצת קשה להכיל את כולה. להכיל שהוא באמת שלי.

זו לגמרי התאהבות שתמשך לנצח.

הריגוש הזה של לחוות איתו את כל הפעמים הראשונות, הרצון לתעד כל דבר קטן שלו כי עוד מעט זה יחלוף והוא כבר

לא יעשה את אותה פעולה, הרצון לשמר ולנצור רגעים קטנים… וואוו…

לפני כמה שבועות, עלינו,שנינו במעלית והשכנה אמרה לי וואוו איך הוא גדל! הוא כבר לא תינוק.

היה לי קצת עצוב לשמוע. נכון שאומרים שהתקופה הזו עוברת ממש מהר. היא עוברת מהר אבל היא גם מאוד קצרה.

הוא כבר ילדון פעוט.

הוא כבר ילדון פעוט ולא עובר שבוע שאני לא חושבת איך הוא היה כתינוק. איך הוא היה כל כך פיצי כשהחזקתי אותו בידיי.

המחשבה הזו שהוא גודל והופך לאט לאט לילד מתוק, קשה. אך עם זאת יש בה שמחה גדולה. ציפיה והתרגשות גדולה.

מזל טוב בייבי קטן שלי 🙂